ואז את תראי

בשמלה לבנה מול ירח מאיר
面朝明月身著一襲白裙
ליבה שוב נשרף מעצמו
她內心的火焰再次點燃
מכתבי אהבה שאיש לא יכיר
沒人能夠賞識的情書
שמרה קרוב לליבה
緊緊貼在她的胸前
השקיעה עצובה והרגש כמו קיר
悵惘於日落如同深陷森嚴的壁壘
הלב מדבר עם עצמו
內心自我傾訴
והיא קצת אבודה כמו הנוף של העיר
她有些許迷失如同散落在城市中的紛繁景物
חשבה על ליבו
她思念著他的心
ואז את תראי לא סוף העולם
你會看到這不是世界盡頭
אפשר לחייך בחוץ יום יפה
仍可重燃微笑外面仍是花朝月夕
ואז תגלי בסוף כמו כולם
和其他人一樣你終將發現
אסור לתקן לב שבוכה
哭泣的心靈無法被修補
ושמש חמה תבוא ממזרח
東方會升起溫煦的朝日
ורוח קרה תלטף
冷風會輕拂而過
את סוף הסיפור של זה שלקח
那個奪走了她的心的男人
לה את הלב
他的故事結束於此
ואז את תראי לא סוף העולם
你會看到這不是世界盡頭
אפשר לחייך בחוץ יום יפה
仍可重燃微笑外面仍是花朝月夕
ואז תגלי בסוף כמו כולם
和其他人一樣你終將發現
אסור לתקן לב שבוכה
哭泣的心靈無法被修補
ואז את תראי לא סוף העולם
你會看到這不是世界盡頭
אפשר לחייך בחוץ יום יפה
仍可重燃微笑外面仍是花朝月夕
ואז תגלי בסוף כמו כולם
和其他人一樣你終將發現
אסור לתקן לב שבוכה
哭泣的心靈無法被修補
ואז את תראי לא סוף העולם
你會看到這不是世界盡頭
אפשר לחייך בחוץ יום יפה
仍可重燃微笑外面仍是花朝月夕
ואז תגלי בסוף כמו כולם
和其他人一樣你終將發現
אסור לתקן לב שבוכה
哭泣的心靈無法被修補
ואז את תראי לא סוף העולם
你會看到這不是世界盡頭
אפשר לחייך בחוץ יום יפה
仍可重燃微笑外面仍是花朝月夕
ואז תגלי בסוף כמו כולם
和其他人一樣你終將發現
אסור לתקן לב שבוכה
哭泣的心靈無法被修補